<h1>עץ חיים לרבינו יעקב ב"ר יהודה חזן מלונדרץ הלכ' כבוד חכמים פ"ב</h1>
<h2>דף לב:</h2>
זקן מופלג אף על פי שאינו חכם עומדין מפניו. ואפילו תלמיד חכם, אבל לא מלא קומתו, אלא כדי להדרו. ואפילו זקן גוי מהדרו בדברים ונותן יד לסומכו, שנאמר [ויקרא י"ט] מפני שיבה תקום, כל שיבה במשמע. ואו' הר"י אליעזר ממייץ דאין חיוב מן התורה לעמוד אלא מפני רבו כדתניא [אבות פ"ו מ"ג] הלומד פרק או הלכה חייב, משמע הא לא למד אינו חייב, אבל מכל מקום מדברי סופרים חייב.
<h2>דף לג:</h2>
כל תלמיד חכם מצוה להדרו, שנאמר [ויקרא י"ט] והדרת פני זקן, זה קנה חכמה. עומד מפניו משקדם לו ד' אמות עד שיעבור מפניו, אם אינו עסוק במלאכה ואם אינו במקום שאין בו הדור, כמו בבית הכסא ומרחץ שאז פטור. ולא יעצים עיניו ממנו כדי שלא יקום. אב בית דין, משיראנו יקום עד שיעבור מאחריו ד' אמות. נשיא, עד שיעבר ממנו מלא עיניו. כשנשיא נכנס יעמדו כל העם ולא ישבו עד שיאמר שבו. כשאב בית דין נכנס עושין לו שתי שורות ועומדין עד שישב, ושאר העם יושבים. גנאי לתלמידי חכמים להטריח לעם לקום, אלא ילך דרך קצרה שלא יראוהו אם יוכל. עומדין מפני הרוכב כמפני המהלך. שלשה מהלכין בדרך, הרב באמצע, גדול מימין, קטן משמאל. תלמידי חכמים בזמן שרבים צריכים להם מקפצין על ראשי העם לישב במקומן וגנאי להם ליכנס אחרון. יצאו לצורך חוזרין למקומן. בני חכמים בזמן שיש להם דעת לשמוע הופכים פניהם כלפי העם. לא יקום תלמיד בפני רבו יותר משני פעמים ביום שחרית וערבית שלא יהא כבודו מרובה משל שמים. ואומר ר"י דהיינו בשעה שעוסק בתורה או במקום הצנע דליכא גנאי לרב אם אינו עומד.
